<h1>ראבי"ה סימן תתמ"ו</h1>
<h2>דף ג:</h2>
אמר רבי העובר לפני התיבה בימות החמה ואמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, אמר מוריד הגשם מחזירין אותו. פירוש לראש הברכה, כי אין הכירא במה שהיו גוערין בו לומר ולהתחיל מכלכל חיים, וכך דינם בימות הגשמים לומר בתר משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים, הילכך חוזר לראש הברכה. אבל בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, פירוש לומר מוריד הגשם דאינו צריך לחזור לראש הברכה כי יש היכר גדול, שבימות החמה אין מזכיר כלל. ויש מפרשים להיפך אבל זה נראה לי עיקר, וכן קבלתי. ולא עוד אלא אם אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו, לפי שאינן נעצרים וכל שכן שאם לא אמר ותן טל (ומטר) שאין מחזירין אותו. תניא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר. וגרסינן בירושלמי פרק אין עומדין [ה"ב] רבי זעירא בשם רבי חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם רצה להזכיר מזכיר, לא דמי ההוא דמיקל לההוא [דלא] מצלי ולא מיקל, בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא הזכיר גשמים בברכת השנים או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים מחזירין אותו בההוא לא אידכר לא טל ולא מטר. ונראה לי דהכי פירושו לא דמי ההוא דמיקל שאמר ותן מטר גרידא אבל ותן טל לא אמר ולא הזכיר שאותו אין מחזירין דטל לא מיעצר לההוא דלא מצלי ולא מיקל שלא הזכיר כלל לא טל ולא מטר דאותו מחזירין, מיקל פירוש שאמר מקצת, ולא הזכיר לישנא לאו דוקא דשאלה הוא. ותו גרסינן התם [ו]בירושלמי פרק קמא דתענית [ה"א] אמר שמואל בשעה שישראל עושין עבירות והגשמים נעצרים הן מביאין להם זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם וגשמים יורדים אבל הטל אינו יורד בזכות בריה שנאמר [מיכה ה'] אשר לא יקוה לאיש וגו'. רבי זעירא בשם רב הונא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר וכו'. רבי זעירא בשם רב הונא אמר לא שאל [בברכת השנים אומרה בשומע תפלה, ודכוותה אם לא הזכיר גבורות] בתחית המתים אומרה בשומע תפלה, זכרה משום רבי יוחנן, ומה אם שאלה שהיא משום דוחק אומר בשומע תפלה, הזכרה שהיא משום ריוח לא כל שכן. [והא תני לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי בשלא אמרה בשומע תפלה] איכן הוא חוזר ויהא בה כמות דאמר רבי שמעון בשם רבי יוחנן בראש חדש אם עקר רגליו חוזר לכתחלה, ואם לאו חוזר [לעבודה וכאן אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר] לשומע תפלה. וכן פסק רבינו חננאל הכא וכן במסכת ברכות. ולא יתכן [כ]דבריו, דכיון דגמרא דידן (הכא) פליג על הירושלמי סמכינן אגמרא דידן. דגרסינן התם [ברכות כ"ט ע"א] אמר רב תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה [והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס]. מיתבי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו, הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס [וכו'] לא קשיא הא דאידכר מקמיה שומע תפלה הא דאידכר בתר שומע תפלה. משמע נמי מדאוקמינן הך דרב תנחום בדאידכר מקמיה שומע תפלה שמע מינה דטעה ולא אמר גבורת גשמים מחזירין אותו אפילו אידכר מקמיה שומע תפלה אבל שאלה אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה ואי אידכר בתר שומע תפלה חוזר לראש ופליג אהך דירושלמי (ו)כן קבלתי מאבא מרי ולי נראה כפסק רבינו חננאל, דלא פליג הירושלמי והבבלי, דמאן לימא לן דהנך דגמרא דידן מחזירין אותו שיהא פתרונו לראש דילמא הכי פירושו הא דאידכר מקמיה שומע תפלה אינו חוזר מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה, הא דאידכר בתר שומע תפלה ולא עקר רגליו חוזר לשומע תפלה, דומיא דראש חדש דחוזר לעבודה, אבל עקר את רגליו חוזר לראש אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו. וכיון שיש לאל ידינו להשוות הירושלמי והבבלי סמכינן אהך דירושלמי, ואם לא הזכיר גבורת גשמים אפילו אידכר מקמיה שומע תפלה חוזר לאתה גבור דבשומע תפלה לא אמרינן אלא מידי דרחמים ותפלה אבל אזכרה לא מדכרינן בה כלל. דומיא לענין סידור שבח יוצרינו מעין שלש ראשונות, כדאמרינן בפרק אין עומדין [ל"ד ע"ב] אמר רב חנינא ראשונות דומות לעבד שמסדר שבח רבו לפניו אמצעיות למה הן דומין לעבד שמבקש פרס מרבו וכו'. וכל שכן אי לא אידכר [אלא] בתר שומע תפלה דלא יחזור לא לשומע תפלה ולא לאתה חונן שהיא תחלת ברכה אמצעית דכולה אמצעית תפלה ורחמי נינהו. ואומר אני דבשאלה לא פליגי הירושלמי והבבלי, אבל בהזכרה פליגי דבירושלמי בעי למימר דאין מחזירין אותו מקל וחמר ומה אם שאלה שהיא משום דוחק אומר בשומע תפלה הזכרה שהיא משום רווח לא כל שכן. ור' תנחום (לא) פליג עלה דהא אוקמינן לה בדאידכר מקמי שומע תפלה ואפילו הכי טעה ולא הזכיר של גבורת גשמים מחזירין אותו ובמאי דפליגי סמכינן אגמרא דידן. ואם נפשך לומר למה יחזור לאתה גבור, כיון שבשלש ראשונות טעה הא אמרינן בפרק (תפלת השחר) [אין עומדין ל"ד ע"א] אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש, ולא פליגי רב הונא ורב אסי אלא בטעה באמצעיות, וטעה בשלש ראשונות חדא ברכתא חשיב להו. יש להשיב שיש חילוק בין היכי שדילג ולא שינה סדר הברכות, להיכי שקראם שלא כסדר, דתניא בפרק שני דמגילה [י"ז ע"ב] מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תיקנו שמנה עשרה ברכות על הסדר. ואם תאמר הא תנא כייל להו לגבורת גשמים ולשאלה דאתרוייהו קתני מחזירין אותו, וכי היכי דגבורת גשמים חוזר לאתה גבור הכי נמי בשאלה חוזר לאתה חונן, [לאו, דוודאי שנים הם] דמחזירין אותו, ומיהו כל אחד כפי ענינו מחזירין, דאפילו לרב הונא דאמר טעה באמצעיות חוזר לאתה חונן ושאלה מאמצעיות היא, הני מילי אם דילג ברכה אחת ושינה סדרו, ודייקינן נמי הכי מדקא פליג רב אסי ואמר אמצעיות אין להם סדר, אבל טעות של דילוג כזה שלא דילג ברכה כולה אלא מקצתה, [כיון] שתיקנו חכמים לכתחילה לשאול בשומע תפלה כל ענייני צרכיו, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה [ח' ע"א], לא הטריחוהו חכמים בדילוג מה שלא דילג ברכה שלימה, היכא דטעה בשוגג, לחזור לאתה חונן, ובלבד שיאמר בשומע תפלה. ואפילו אי אידכר נמי בתר שומע תפלה חוזר רק לשומע תפלה, מהאי טעמא דפרישית. וכן אם דילג גבורות גשמים ולא שינה סדר הברכות חוזר לאתה גבור ולא למגן מטעם דפרישית. וכן בדילוג דראש חדש חוזר לעבודה לברכה שדילג בה, ואין תלוי הטעם מפני שהיא ראש לשלש אחרונות. וראיה לדברי דתנן בריש פרק שני דמגילה [י"ז ע"א] הקורא [את המגילה] למפרע לא יצא ותניא התם בגמרא [י"ח ע"ב] קראה [סירוסין] לא יצא ובסירוגין פליגי התם רבנן ורבי מונא ואית דפסיק התם בגמרא ובסירוגין נמי לא יצא ואפילו הכי תניא התם השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אקרא את כולה ואחזור ואקרא אותו פסוק, אלא קורא מאותו פסוק ואילך, והשמיט היינו דילג, ולא אמרינן יחזור לראש אלא לפסוק שטעה, אף על גב ד(ש)יש סדר למגילה דלמפרע לא יצא, וכן סבירא ליה להך תנא דהשמיט בה הקורא מדמצריך ליה לחזור וכן נראה לי [בקילקול סדר] תקיעות בראש השנה כדפרישית במסכת מגילה בחיבור זה, והשמיט פסוק אחד דמי להשמיט ברכה אחת וחוזר [להתחיל] אותו פסוק. רב אסי ורב הונא כולהו אית להו דיש סדר לברכות דלא פליגי אברייתא דמסכת מגילה [י"ז ע"ב] דנביאים סידרום, אלא רב הונא סבר ליה כל האמצעיות נחשבים כברכה אחת, כדאמרינן במסכת ברכות [ל"ד ע"א] הילכך חוזר לאתה חונן, ורב אסי סבר אמצעיות אין להם סדר לענין לחזור לאתה חונן שיחשבו סדר אחד וברכה אחת כמו שלש ראשונות שהם אחת ושלש אחרונות שנחשבין אחד וברכה אחת, אלא חוזר לראש אותה ברכה שטעה ומשם ואילך יאמר על הסדר, דהוה ליה כהשמיט הקורא פסוק אחד שחוזר לאותו פסוק. וכן פירש בספר רבינו אלפסי במסכת ברכות, דלא פליגי אברייתא דמגילה, וכן נראה לי עיקר. ובירושלמי פרק אין עומדין [ה"ד] גרסינן טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור למקום הברור לו. אך יש גאונים שפסקו שהברכה שטעה ודילג יאמר בכל מקום שיזכור שלא על הסדר ולא יחזור כלל כרב אסי. ואין נראה, דלא פליג אברייתא דמגילה. ועוד נראה לי שאם לא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם ונזכר בין חתימת מחיה מתים ועד שלא התחיל באתה קדוש יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה ושוב יאמר אתה קדוש. וכן אם לא אמר ותן טל ומטר ונזכר קודם שהתחיל בברכה שלאחריה תקע בשופר אינו צריך לחזור כלל, כי אם לומר ותן טל ומטר ולא יותר ושוב מתחיל בתקע בשופר, כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו [מ"ט ע"ב] טעה ולא הזכיר של ראש חדש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל, ומסקינן ולא ידענא אם חתם בה אם לאו וכיון דספיקא לא חתמינן מספיקא, דהוי ברכה לבטלה וקעבר משום לא תשא וגו' ודכוותיה הכא לא אמרינן חתימה כיון שלא הוזכר בתלמוד דבר זה וברוך שנתן וכו' לא שייך הכא למימר דשאלה היא, ומסקנא התם לא שנא אלא שלא פתח בהטוב ומטיב אבל פתח בהטוב ומטיב חוזר לראש וכן הכי דינו אם לא פתח בתפלה בברכה שלאחריה. וכן נמי גבי יעלה ויבא דתפלה אם לא פתח במודים, אבל אם פתח במודים חוזר לעבודה, כיון שלא עקר רגליו, ואם עקר רגליו חוזר לראש. ופתח בהטוב ומטיב דומה לעוקר רגליו, דהטוב ומטיב ביבנה תקנוה ולא דיינינן לה כמו אם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, דהא פעמים עוקרים אותה, כדאיתא בפרק שלשה שאכלו [מ"ו ע"ב], הילכך חוזר לראש. קצרו של דבר לעולם חוזר לראש ברכה שטעה בה אם לא גמר תפלתו והתחיל ברכה שאחריה. ואם כל אמצעיות חדא ברכתא חשיב להו בהא פליגי רב הונא ורב אסי, ובדילוג מקצת הברכה לכולי עלמא חוזר רק לראש אותה ברכה. אך בשאלה פעמים שחוזר רק לשומע תפלה וכדפרישית לעיל טעמא. ועוד נראה לי דהני מילי בטעה בשוגג אבל במזיד ובמתכוין לעולם מחזירין אותו לראש, כדאמרינן בפרק תפלת השחר [כ"ו ע"א] דיקא נמי דקתני זה שביטל קריאת שמע ולא קתני טעה. ותו לא מידי.
